YOEL BENAMOU présente SHIMI TAVORI שימי תבורי
שימי תבורי: הסרט - Film : Shimi Tavori




את הכתבה השלישית שלי על התקליטים המכריעים של המוזיקה המזרחית, אקדיש לזמר המופלא מכולם: שימי תבורי, ולתקליטו השלישי "זכרונות", שראה אור בשנת 1979. לאחר שסיקרתי את חיים משה ואת רמי דנוך ולהקת "צלילי העוד" בכתבות הקודמות, החלטתי שאין ראוי יותר מהזמר הבאמת מופלא והנהדר שימי תבורי מלקבל את הכתבה השלישית שלי בסדרה זו על התקליטים המכריעים של המוזיקה המזרחית הקלאסית

רבות סופר על שמשון טווילי, שנולד בנס-ציונה ב-9.2.1953. טווילי, בן להורים שעלו מתימן כארבע שנים לפני שנולד, גדל בבית צריף, ובילדותו סבל מעוני של ממש, באותם ימים של תקופת הצנע הקשה בשנות החמישים. למרות התנאים הקשים, ביתו של שמשון הצעיר היה חם, אוהב ושמח, וכבר בשנות חייו המוקדמות גילה את כשרון השירה ואת המשיכה לעולם המוזיקה. טווילי החל את דרכו המוזיקלית בשירה בטקסים של בית הספר בו למד, ובנעוריו התאהב בגיטרה ואף בנה לו אחת במו ידיו. טווילי הצעיר החל את דרכו הראשונית בשירה כשהופיע בערבי שירה סלונית במועדון חברים שהיה בזמנו על "גבעת האהבה" המפורסמת בנס-ציונה, שם היה שר עם גיטרה כשיושב על כיסא גבוה, ומסביב לו זוגות זוגות אשר רוקדים סלואו לצלילי שיריו. אחד השירים שאהב לשיר היה "הפרח הלבן" של הזמר עמי שביט, שהיה להיט באותם שנים. לימים, עוד לפני גיוסו לצה"ל, היו נערכות הופעות נוער שונות במקומות ברחבי הארץ, בהם טווילי הצעיר ספג לראשונה בחייו את רגעיו הראשונים על הבמה. הופעה כזו מול קהל גדול נערכה בחיפה בשנת 1971. חברו הטוב עמוס רומנו, שמלבד היותו חבר טוב, גם עזר לו להופיע בחלק מהופעות אלו. לפני אותה הופעה בחיפה, רומנו ייעץ לטווילי לשנות את שמו לשם "קליט" יותר, בכדי ששמו יוכל למשוך תשומת לב בכרזות של אותה הופעה מול קהל גדול וחדש. באותם זמנים דבר זה היה נהוג, בעיקר בקרב זמרים ממוצא מזרחי אשר רצו לשבור את החומות המוזיקליים בגלל ששמם לא היה "קליט" ומסחרי (דוגמת יגאל בשארי, שהפך ליגאל בשן). רומנו נתן לטווילי את שם הקסם "שימי תבורי", וזה קיבל את השם בחום והחליט לאמצו. שנה וחצי לאחר מכן, במלחמת יום הכיפורים, אותו עמוס רומנו, חברו הטוב, נפל באותה מלחמה ארורה. טווילי, שליבו נשבר עקב אובדן חברו, החליט שיאמץ סופית את אותו השם שנתן לו אז חברו הטוב – מתוך זכרון וכבוד. וכך למעשה הגיע לעולם השם שימי תבורי

התקליט הראשון של תבורי, משמאל העטיפה המקורית, מימין העטיפה השנייה והנפוצה

מזלו של תבורי דרך למעשה בפעם הראשונה בחייו באחת מהופעותיו המוקדמות. תבורי הוזמן להופיע בחתונה, ואחד מהמוזמנים לאותה חתונה היה הבעלים של מועדון "הכריש" המפורסם ברמלה, שמואל חוגי. תבורי שר את שירו המפורסם של נסים סרוסי "אשליות", וחוגי, שישב בין קהל המוזמנים, התרשם עמוקות מקולו המיוחד והעוצמתי של תבורי הצעיר, ובסיום ההופעה ניגש אליו והציע לו לבוא ולהופיע במועדון. הופעותיו הראשונות של תבורי ב"כריש" הפכו להצלחה, ותבורי, מלבד הקהל הקבוע והנאמן מעירו שבנס-ציונה, החל לצבור קהל מעריצים גדול שהגיע דרך קבע להופעותיו – קהל שרק הלך וגדל. בין היתר הופיעו יחד עם תבורי באותו מועדון גם אבנר גדסי ונסים סרוסי, שכבר היו כוכבים גדולים באותם זמנים עם השירים "נפרדנו כך" ו"אשליות" המפורסמים, והטריו החלומי הזה סרוסי-גדסי-תבורי מילא את מועדון "הכריש" עד אפס מקום דרך קבע, בתור הזהב של מועדוני העיר רמלה בשנות ה-70' הקסומות. תבורי ראה כי טוב וכי חלה נסיקה משמעותית בקריירה שלו, והחליט להשקיע מכספו האישי בהקלטת שיר. תבורי חיפש בפשטות בספר הטלפונים מלחינים, והגיע לשם אלי קניאל. קניאל, שבנו הוא הזמר נועם קניאל, שבשנות ה-70' היה ילד פלא מפורסם בארץ ובאירופה, הזמין את תבורי לביתו לפגישה. באותו מפגש השמיע לו קניאל מספר שירים פרי עטו, וביניהם את השיר "הלנה" (קניאל לא כתב במיוחד את השיר עבור עבור תבורי, אלא כחלק משירי המגירה שלו). תבורי הוקסם קשות מהשיר – והחליט להקליט אותו. בעזרת כמה מזומנים שהצליח לאסוף תבורי מהופעותיו ובעזרת מימון נוסף מהמעסיק של אחותו, מתי טווילי, נכנס תבורי לאולפני "טריטון" ובינואר 76' הקליט לראשונה את השיר "הלנה", בתקליטון שזכה לשם "התקליט הלבן", כיוון שהעטיפה של אותו תקליטון היה לבנה וחפה מכל תמונה, רק בצד א' הודפס השיר "הלנה" בעת שצד ב' היה ריק מהדפסה, ושם השיר והקרדיט נכתבו על פני התקליטון בכתב יד. תבורי פיזר את התקליטונים אישית בתחנות הרדיו השונות – והשיר לא זכה להצלחה והושמע פעמים בודדות בלבד, בעוד שהפך ללהיט בקרב מעריציו של תבורי וללהיט סלואו מבוקש בהופעותיו. תבורי המוכשר לא התייאש והמשיך להופיע ולהצליח מתחת לגלי האתר. הרגע בו חלה התפנית הגדולה בחייו של תבורי ובקריירה שלו התרחשה למעשה באחת מהופעותיו במועדון "הכריש", אליה הגיע מפיק מוזיקלי צעיר וממולח מתל-אביב שחיפש אחר כשרונות: שמו היה מאיר ראובני. ראובני, בעל חברת ההפקות "האחים ראובני" המפורסמים שכבר רשם הצלחה עם להקת "צלילי הכרם" של דקלון ובן-מוש ועם אהובה עוזרי, היה מדיר רגליו למועדונים שונים בחיפוש אחר כשרונות חדשים, והגיעה שמועה לאוזנו על זמר מצליח במועדוני רמלה ששר נפלא ובעל קהל גדול ונאמן. ראובני החליט לברר את העניין, הגיע למועדון "הכריש" לאחת מהופעותיו של תבורי, ושם התרשם עמוקות מקולו החד פעמי ורב העוצמה ומאהבת הקהל אליו. ראובני ניגש לתבורי לאחר שזה ירד מהבמה, והשניים שוחחו לראשונה על הדבר האמיתי – הפקת תקליט. בעצה אחת עם אשר ראובני, אחיו הצעיר של מאיר שבהמשך הפך להיות אמרגנו של תבורי, החליטו השניים לקטוף את הזמר המצליח מהמועדון ולהפיק עבורו תקליט ראשון, בהשקעה חסרת תקדים. למעשה, "האחים ראובני" השקיעו חלק גדול מהונם האישי ואת מרבית המשאבים שלהם בהפקת התקליט, בעיקר בגלל האמונה ששימי הוא אכן זמר כזה שיחזיר את ההשקעה – והם בהחלט לא טעו

"נתת לי, לקחת לי"
מילים: אילן גולדהירש
לחן: חיים אסא

google-site-verification: googlec2de9376e2f35450.html

תבורי, בחיפושיו אחר כותבים ומלחינים לתקליט הבכורה שלו, חיפש שוב בספרי הטלפונים יוצרים ומוזיקאים, ומצא שם לא מוכר של מוזיקאי צעיר ומוכשר שזה עתה השתחרר מלהקת פיקוד מרכז: עוזי חיטמן. תבורי קבע עם חיטמן פגישה בביתו של האחרון, ואותה הפגישה ההיא הולידה חברות נפש עמוקה ורבת שנים, ומוצלחת בצורה יוצאת דופן מבחינה מוזיקלית. חיטמן למעשה אחראי על עשרות משיריו של תבורי ועל להיטיו הגדולים ביותר כגון: "עוד סיפור אחד של אהבה", "לילה בלי כוכב", "בואי לא נפסיד את כל הלילה" (השניים ביצעו את השיר בדואט) ועוד רבים ומופלאים… הפגישה הייתה כל כך מוצלחת, שחיטמן הפך אחראי כמעט לבדו על מרבית שירי התקליט "חיפשתי שירים לצאת לעולם" ועל העיבודים, והתקליט ראה אור לראשונה ביולי 1976. רק שההמראה של תבורי בתקליט הראשון הייתה לא קלה – ושלא באשמתו של תבורי. כשיצא התקליט לאור, עטיפת התקליט המקורית הייתה למעשה מעיין "תקלה" לא מכוונת בכל הנוגע לתמונה אשר על פני העטיפה. על העטיפה המקורית נראה תבורי, עם רעמת שיער היסטרית, יושב על חולות חוף ים כשלצידו בחורה עירומה לחלוטין כשגבה אל המצלמה (רחמנא ליצלן – תמונה מצורפת). את הרעיון לתמונה הגה צלם מוכשר בשם איגור (לא ידוע לי שם משפחתו…), שצילם את תבורי באותו סשן תמונות לתקליט. תחנות הרדיו השמרניות וחנויות תקליטים מסוימות פשוט החרימו את התקליט של תבורי, בטענה ל"תמונה בוטה מדי" לדבריהם. לא לשכוח שבאותם זמנים אותה תמונת התקליט הייתה נחשבת לנועזת. לאחר זמן לא רב בהם הודפסו כ-500 תקליטים בלבד עם התמונה הבוטה, שינה אברהם גלרון, הבעלים של חברת התקליטים "גל-רון" ובהוראתו של ראובני את אותה התמונה הבוטה ל"ידידותית" יותר לעין, בה נראה תבורי עומד נשען על סלע גדול, באותו החוף – וחף מכל בחורה עירומה לצידו, בתמונה שלמעשה הייתה בגב התקליט המקורי, והפכה לתמונת פני התקליט. (רחמנא ליצלן – תמונה מצורפת גם כן…). לאחר שעטיפת התקליט שונתה וראתה אור מחדש, התקליט לא המריא בנתוני המכירות, אך לאחר שהשיר "לילה בלי כוכב" הפך ללהיט גדול ברדיו וללהיט במצעדי הפזמונים השונים, מכירות התקליט החלו לעלות אט אט – אך עדיין ה"בום" הגדול מיאן מלהגיע. למרות כל אלה, אשר ראובני הצעיר והנמרץ, אמרגנו של תבורי, הבין למעשה כי כרטיס הכניסה של תבורי להצלחה הגדולה ולמכירות הגבוהות יבוא דווקא דרך הטלוויזיה הישראלית, ולאו דווקא דרך הרדיו, למרות הצלחת השיר "לילה בלי כוכב" במצעדים. בשנות השבעים הייתה תכנית מוזיקה מצליחה בשם "עוד להיט", שהייתה התכנית הכי מצליחה בערוץ הראשון, ובאותם זמנים של ערוץ אחד ובודד ו-100% רייטינג – זה היה כמו הימור בטוח. בתכנית הייתה מתכונת לצילומי קליפים לשירים שהפכו להיטים במצעדי הפיזמונים, ודווקא ההזמנה לתבורי, שכבר הצליח עם הלהיט "לילה בלי כוכב" במצעדים – סירבה מלהגיע. ראובני הבין שאין לו ברירה אלא לרקום תכנית, אולי "מזימה" במובן מסוים וחיובי – ולפברק גלויות רבות בשמות בדויים בכדי להציף את מערכת התכנית בגל עצום של בקשות על הזמר החדש שימי תבורי. בזמנו להיכנס לתכנית "עוד להיט" הייתה משימה בלתי אפשרית, והיו צריכים לעבור הרבה מדורי גיהינום בשביל להגיע אל המערכת, ובעיקר לאמן עם מוזיקה מסוגה קצת אחרת והשונה מאותם סגונות אשר שודרו בתכנית. ראובני לא נח, ואכן הכין מאות גלויות מפוברקות בשמם של המעריצים, ושלח אותן בדואר למערכת התכנית בכדי להעמיס את התכנית בבקשות שתבורי יופיע בתכנית, וזו לבסוף קיבלה את המסר והזמינה את תבורי לבוא ולהופיע לראשונה בטלויזיה הישראלית, כיאה לזמר שיש לו להיט במצעדים. ראובני ותבורי בחרו כמובן ב"לילה בלי כוכב", שהיה להיט גדול ברדיו ושהיה למעשה בעל הסיכויים הרבים ביותר להפוך ללהיט הגדול מהתקליט – וכך היה.

"כמה טוב שאת בבית"
מילים: אילן גולדהירש
לחן: פליקס אילוז


ומה שקרה לאחר שידור אותה תכנית – הפך למעשה להיסטוריה ולהיסטריה. השיר הושמע ללא הפסקה בתחנות הרדיו, דורג ראשון במצעדי הפזמונים של אותה שנה בכמה מצעדים שונים, והפך לאחד הלהיטים המפורסמים והגדולים ביותר שלו והמזוהים ביותר עימו. התקליט נמכר באלפי עותקים, ואפילו אותו השיר "הלנה" שנכשל בתחילת דרכו ושנכלל בתקליט – הפך ללהיט היסטרי ומבוקש בהופעותיו של תבורי וקיבל השמעות אין סוף בתחנות הרדיו – אותן תחנות רדיו שלא התעניינו בשיר כשזה עוד היה שיר מחתרתי של זמר אלמוני. ההצלחה החלה, ועם ההצלחה הגיעו המעריצים ובעיקר המעריצות שהחלו להשתולל – ולמעשה נורתה יריית הפתיחה לקריירה המופלאה ורבת התהפוכות של הזמר הנהדר והאישיות הססגונית, שהחל לפקוד את התכנית "עוד להיט" דרך קבע עם קליפים רבים נוספים, ולמעשה הפך לאחד מהזמרים היחידים שלהם הכי הרבה קליפים ולהיטים באותה תכנית. להופעותיו הרבות החל תבורי להגיע בדרכים לא דרכים, אשר לחלקם הגיע מוחבא בתוך אמבולנסים וניידות משטרה בכדי שיצליח לעלות לבמה, לצד כבישים שנסגרו במיוחד באיזורי הבמות בהן הופיע עקב ההמולה שיצרו המעריצים הרבים, וההופעות הפכו רבות, מוצלחות ואף מורכבות לעיתים מבחינת הפקה ואבטחה מכמות עקב כמות המעריצים הגדולה וכמות המעריצות הצורחות שפקדו את הופעותיו – ותבורי הפך לרוק סטאר של ממש, מכל הבחינות. בהמשך תבורי הפך למלך פסטיבלי הזמר "למנצח שיר מזמור" בסגנון עדות המזרח, עם שתי זכיות: פעמיים במקום הראשון עם השירים "שחורה ונאווה" בשנת 77' ו"משה" בשנת 80', וזכייה נוספת במקום השני עם השיר המפורסם "כינור דוד" משנת 1978. תבורי הפך לאחד הכוכבים הגדולים ביותר בארץ באותה תקופה, ולמעשה הוא אחד הכוכבים הראשונים בישראל שהייתה סביבו תופעה של המולת מעריצים שכזו, וזאת למרות שקדם לו יגאל בשן עם תופעת הערצה היסטרית דומה בהחלט – אך תבורי ללא ספק עלה על בשן ברמה נוספת ושבר שיאי הערצה.
בכתבה הזו אני החלטתי לכתוב דווקא על תקליטו השלישי של תבורי, "זכרונות", שראה אור לראשונה בפברואר 1979. זהו לדעתי אולי המופלא שבתקליטיו – ואחד מהתקליטים הכי מיוחדים שאני מכיר. תבורי בשיאו הווקאלי, הצעיר והרענן, עם שירים פשוט מופלאים וחזקים שיצרו תקליט פשוט מושלם עם אוירת קונספט ברורה המתאימה לשם התקליט. על הפקת התקליט חתומים "האחים ראובני", ובהפקה הבאמת מושקעת והנפלאה השתתפו הנגנים הבאים (ושימו לב לרשימה הארוכה): תופים וכלי הקשה: אלון הלל, מאיר ישראל ואיקי לוי / גיטרה בס: מוטי דיכנה ויוסי מנחם / גיטרה סולו: חיים קריו ושמוליק בודגוב / פסנתר ופנדר: עדי רנרט / סינטיסייזר וקלידים נוספים: בני נגרי ואלדד שרים / כלי נשיפה: איתמר ארגוב, טובי משולם, מיקי דור ואברהם פלדר / כלי מיתר: מהתזמורת הפילהרמונית של ת"א / קולות ושירה: אופירה גלוסקא, פנינה בריק ולאה לופטין חמוטל / טכנאי ההקלטה: דודי רוזנטל, פנינה ויואל (כך בתקליט…). התקליט הוקלט באולפני "קולינור" המיתולוגיים, שהיו בזמנו ברחוב הארבעה בת"א (ליד הסינמטק כיום), ועל העיבודים הופקדו לסירוגין בני נגרי ואלדד שרים הנפלאים. נגרי כבר עבד עם תבורי שנתיים קודם לכן בתקליט "שלך באהבה" שראה אור בשנת 1977, והכימיה בין המוזיקה הרומנטית של נגרי לצד קולו של תבורי הייתה מצוינת. בתקליט הנ"ל זהו שיתוף הפעולה הראשון בין אלדד שרים לתבורי, כששרים הביא אופי מוזיקלי נפלא וכל כך קסום לתקליט מצוין שנועל את שנות השבעים בכבוד גדול


מתוך הפוסטר המצורף לתקליט "זכרונות"

השיר הפותח את התקליט הוא "שיר של אבא", למילים ולחן של אביהו מדינה, ובעיבודו של אלדד שרים. שיר מפורסם, נהדר וקיצבי הפותח את התקליט בריצה של ממש, בקצב דיסקו שמח. בשיר מתאר תבורי חייו ילדות, נעורים, בגרות והזדקנות במילים נפלאות ושמחות: "כשהיינו ילדים, תינוקות של בית רבן, אז ישבנו ולמדנו, שיר וטעמי מקרא… כשהיינו נערים, בתנועה עם חברים, אז בקן תמיד רקדנו הורה עם החברים… וכעת מבוגרים, קצת קירחים מעט שמנים, מנסים כולנו יחד, אך לא זוכרים את המילים…" אביהו מדינה במילים נהדרות. השיר השני, "למה שוב אינך עימי", הוא בעצם שיר ידוע של הזמר היהודי אמריקאי ניל סדקה הנקרא "you mean everything to me" משנת 1960, ושהיה ללהיט בארץ באותה תקופה בעיקר במסיבות סלוניות. תבורי, שאהב את השיר המקורי, החליט לעשות לו ביצוע בעברית, ועל המילים הופקד חיים קינן. הלחן שייך לסדקה, ועל העיבוד בני נגרי. שיר קלאסי באוירת שנות השישים, הידוע גם בשם "קולי אובד ברחובות ריקים", מתוך המשפט הפותח בשיר.
השיר השלישי בתקליט הוא "נתת לי לקחת לי" הנפלא, למילים של אילן גולדהירש, ללחן של חיים אסא ולעיבוד של בני נגרי. שיר שאני אישית גדלתי עליו ושבמחי צליל אחד מחזיר אותי לילדות. שיר פשוט מקסים ונפלא, עם חליל צד נהדר של איתמר ארגוב הנפלא לאורך השיר, ובו תבורי מחזיק בטונים גבוהים לאורך כל השיר. השיר הרביעי הוא "מכל מה שביקשתי", למילים ולחן של המופלא שביוצרים – עוזי חיטמן ז"ל, ובעיבוד גם כן של בני נגרי. שיר נהדר התפור בהחלט לקולו של תבורי בתנועה נהדרת, ועם סולו קלידים פשוט מופלא של נגרי. "לעולם זאת לא אשכח, איך שהתאהבתי בך. איך הלב שלי נצבט, כששלחת אליי מבט"… השיר החמישי בתקליט, המסיים את צד א', הוא השיר אולי מהמרגשים ביותר בשיריו של תבורי: "כמה טוב שאת בבית", למילים של אילן גולדהירש, ללחן של פליקס אילוז ולעיבוד פשוט קסום של אלדד שרים. יחד עם עיבודי מיתרים נהדרים, תבורי מביע בשיר במילים נפלאות את שובה של אותה אחת לביתו, במשפט המפורסם: "רוצה אני לצעוק עד לשמיים, ולאמר תודה רבה, שאנחנו שוב בשניים, כי טובה האהבה". כדאי לכם, המאזינים, להקשיב במיוחד לשיר הזה ולשים לב לפזמון, בו תבורי מביע בקלות מעוררת קנאה את הטונים והעוצמות הבלתי נתפסות של גרונו. אם יש אדם שעוצמת קולו היא בלתי נתפסת וייחודית, הלא זה ללא ספק תבורי, שלדעתי ובלי צל של ספק הוא בעל הגרון החזק ביותר שאני אי פעם שמעתי בז'אנר ואולי בארץ בכלל.

"אין לך לאן לברוח"
מילים: עוזי חיטמן ז"ל
לחן: מאיר דוד


השיר השישי הפותח את צד ב' בתקליט הוא שיר הנושא של התקליט, השיר "זכרונות", למילים של אליעוז רבין, ובפעם הראשונה בקריירה – תבורי עצמו על הלחן, והעיבוד שייך לאלדד שרים. זהו אולי למעשה מפסגת שירי התקליט, בו תבורי מביא את אחד מהביצועים המרגשים ביותר לדעתי בכל הקריירה שלו, בשיר המדבר על אדם המביט אל עברו בגעגועים צובטים ובהשלמה על ההווה. "פתאום, היום נגמר, רק עוד צליל אחד. ותחושת, הכאב החד, הנה כך מעגל נסגר. לאט, הכל נשכח, אך אתה עודך זוכר, ערב יום רחוק אחר, ומגע שיערה הרך… עברו ימים ולילות, אתה עוצר, רוצה לפנות. אך איך תשכח, צבעים, קולות? לך נותרו רק זכרונות…". פשוט מילים מדהימות שבאמת נוגע במקומות הכי עמוקים בלב. שיר מושלם.
השיר השביעי הוא השיר המפורסם "כינור דוד", איתו זכה תבורי במקום השני (ולא הראשון כפי שרבים חושבים…) בפסטיבל הזמר "למנצח שיר מזמור – תשל"ט", 1978. על המילים חתום אביהו מדינה, ועל הלחן חתומים יהודה בדיחי ואביהו מדינה במשותף. על העיבוד חתום אלדד שרים הנפלא. השיר הפך לאחד מנכסי צאן הברזל של תבורי, והפך לקבוע ברפרטואר שלו בהופעותיו לאורך השנים. שיר מצוין, המדגיש בעצם עד כמה תבורי הוא זמר שעולה בדרגות רבות מעל מתחריו שבאותם הפסטיבלים. תבורי פשוט לקח את הפסטיבלים בהליכה ממש, ולראייה הכותרת המפורסמת מאחד העיתונים של אותם זמנים, בהם נכתב: "שימי תבורי: מפוצץ הפסטיבלים".
השיר השמיני בתקליט הוא "שבת מתנה" המפורסם, למילים ולחן של אביהו מדינה ובעיבוד של אלדד שרים. אחד משירי השבת המפורסמים של מדינה ובביצוע המקורי של תבורי, שאפשר למצוא בקלות בתוך כל ספרון שירי שבת קלאסיים, ובמיוחד בספרי שירי שבת תימניים על סוגיהם. השיר התשיעי בתקליט, "אין לך לאן לברוח", הוא למעשה אחד השירים העמוקים והמיוחדים ביותר של תבורי בתקליט הנ"ל ובכלל, ואחד השירים המכריעים אישית אצל כותב שורות אלה. על המילים חתום עוזי חיטמן ז"ל, על הלחן מאיר דוד, והעיבוד שייך לבני נגרי. בשיר מספר תבורי על החיים שעוברים, על השינויים הרבים שעוברים ושמגיעים יחד עם ההתבגרות וההזדקנות וכל אלו בלחן נפלא, מרגש ואופטימי לפרקים, ולמילים מעוררות השראה של חיטמן. "אתה קם בבוקר, עומד מול הראי, שואל את עצמך, מה קורה איתי. בוחן את הפנים, לראות מה השתנה, נוספו כמה קמטים, נוספה עוד שנה. אין לך לאן לברוח, אתה כבר לא צעיר. צרות מוטב לשכוח, וכדאי לשיר". אני חושב שכל אחד מאיתנו, ביום מן הימים – השיר הזה בהחלט יאמר לנו משהו שאיננו יודעים בגילנו שלנו כיום…
השיר המסיים את התקליט הנפלא הזה הוא השיר "כשהתאהבתי בך", למילים של אליעוז רבין, ללחן של מאיר דוד ובעיבודו של בני נגרי. שיר אהבה קצר, נפלא, קליט ונעים לאוזן, שמסיים למעשה באוירה קסומה את שנות השבעים הבלתי נשכחות של תבורי, בתקליט נצחי שאצלי אישית יהיה בליבי בהחלט לנצח.

"זכרונות"
מילים: אליעוז רבין
לחן: שימי תבורי



ולסיכום: זהו למעשה ובעיניי התקליט הטוב ביותר של תבורי. תבורי בשיאו, עם שירים מופלאים ובעלי עומק, עניין ותובנה, עם מיטב הנגנים ומיטב הכותבים, בתקליט קונספט נהדר. תבורי עוד לא הגיע לשיא הפופולריות שלו בתקליט הזה כמו בתקליטים "צעד חמישי", "שבועת עולם" ו"אלירן" שהזניקו אותו מעלה מעלה, אבל בתקליט "זכרונות" נתן תבורי למעשה את הופעת חייו בשנות הקריירה המוקדמות שלו, והוכיח שמעבר לקול אלוהי של ממש – לאיש יכולת נדירה של העברת רגש המלווים בעוצמות גרוניות שבאמת אין שני להן. לתבורי קסם ייחודי השייך רק לו, ובעקבות ההופעות המסוגננות שלו והתנהגותו על הבמה – קמו לו חקיינים רבים עם השנים. סגנון ההופעה הרומנטי של תבורי על הבמה, החזקת המיקרופון הביזארית משהו וביטוי המילים הידוע הפכו לסמל ההיכר של תבורי. מאז סוף שנות השבעים תבורי נסק עוד הרבה הרבה יותר למעלה, והגיע לשיאו הפופולרי בשנים 81'-87'. בשנת 1982 אביהו מדינה הביא לתבורי שיר בכדי להופיע עימו בפסטיבל "דרור – למנצח שיר מזמור": שמו היה "הפרח בגני". את השיר כתב מדינה במיוחד לפסטיבל "דרור – למנצח שיר מזמור" תשמ"ב 1982 ועבור חבר הילדות של תבורי – זוהר ארגוב. אך ארגוב, בהחלטה נוראית וכמעט על גבול האבסורדית – סירב לבצע את השיר וכמעט שהפסיד את שיר חייו. כמעט – הודות לתבורי. בעקבות סירובו של ארגוב, החליט מדינה להעניק אותו לתבורי, שסירב גם הוא בטענה ש"התעייף מפסטיבלים, ולא נוחה לו המחשבה שאולי יזכה במקום נמוך ומביך לאחר שלושה זכיות רצופות בפסטיבלים". תבורי ביקש להופיע כזמר אורח בפסטיבל עם מחרוזת משיריו שזכו בשנים קודמות, אך יוסף בן-ישראל, מפיק הפסטיבל, אמר לתבורי שאו שיופיע כזמר מן המניין – או שלא יופיע בכלל. תבורי וויתר על התענוג, הלך עד לביתו, ושיכנע אותו לבצע את השיר בכל זאת, ולמזלו של ארגוב – השאר היסטוריה. ארגוב זכה עם השיר, ותבורי החליט לראות עולם וטס להופעות בצרפת ובארה"ב, שם הכיר את ג'ניפר ג'וזלין – איתה התחתן לאחר כשבועיים של היכרות. הזוג הביא לעולם שלושה בנים – והתרגש בסוף שנות השמונים לאחר האשמות ותלונות הדדיות על אלימות, בכותרות שהציפו את צהובוני הארץ באותה תקופה. תבורי המשיך להופיע ברחבי העולם בקהילות יהודיות, חרש לחלוטין את צרפת בהופעות רבות באולמי התיאטרון "מוגדור" ו"אולימפיה" המפורסמים, צבר הון אישי עצום – וגם הספיק לאבד את רובו בהימורים. בתחילת שנות התשעים הכיר את אביבה אזולאי בת ה-16 (!), התחתן עימה כשנה לאחר מכן, הביא עוד בן ובת – ושוב התגרש… תבורי נעלם מהתודעה במהלך שנות התשעים, המשיך להופיע בעדנה עם שיריו הישנים והלהיטים המוכרים, הכיר בחורה נוספת עימה הביא ילד נוסף – שביעי במספר (ולדעתי המוכשר ביותר מבין כל ילדיו…), הספיק לחזור בתשובה – וגם לחזור בשאלה. למרות הכל תבורי, אומנותית, לא חידש הרבה מאז, למרות אלבומים נפלאים כמו "בא אלייך" ו"תודה לאמא" הנפלאים – אך כמעט ונעלם לחלוטין מהתודעה, עד ששב אלינו לפני שנים אחדות בהופעת ענק בתכנית "האח הגדול", בה הזכיר לכולם שמעבר להיותו אייקון מוזיקלי – הוא גם איש נפלא, מצחיק, חבר'מן אמיתי ואיש אמת. תבורי רכב על אותו גל קצר של הצלחת התכנית, הקים עם בניו את להקת "התבורי'ס" שלא זכו להצלחה יתרה, וממשיך באותו הקו המאפיין אותו בשנים האחרונות – בהישענות עם השירים הישנים והטובים. למרות שהקליט אלבומים נוספים, ביניהם "תמיד רומנטי" ו"אוריינטל טמפו" הנהדרים – ניכר כי עייפות היצירה הגיעה אליו מוקדם מהצפוי. למעשה, אפשר לאמר שלתבורי רק 7 תקליטים נהדרים וקלאסיים שבאמת ראויים לתואר תקליטי מופת: "חיפשתי שירים לצאת לעולם" מ-76', "שלך באהבה" מ-77', "זכרונות" שלנו מ-79', "לילה ויום" מ-80', "צעד חמישי" מ-81', "שבועת עולם" מ-82', "אלירן" ו"זיכריני – remember" שניהם מ-84' ו"שירים שאוהבים" הקסום מ-87'. התקליטים שבאו אחריהם כבר לא היו אותו הדבר… תבורי גם רץ במופע מצליח במיוחד יחד עם המוזיקאי וחברו האישי ננסי ברנדס, במופע הנקרא "שחור על גבי לבן", בו מתאר ברנדס את מהלך חייו של תבורי בהומור הנפלא האופייני לו, והמופע זכה להצלחה (אני הייתי בהופעה הזו – אחת ההופעות היותר מצחיקות שהייתי בהן…). אך מעבר לכל אלה – בשבילי תבורי תמיד יישאר זמר מושלם, קסום ומיוחד. זמר חשוב כל כך, שהביא לעולם שירים נפלאים, דמות נפלאה – ותקליטי נצח. אז תעשו לעצמכם טובה: תעשירו את עולמכם המוזיקלי וקחו את האלבום הזה ותקשיבו לו באמת מהתחלה ועד הסוף – ותבינו בדיוק איך אלבום קלאסי צריך להישמע, ואיך זמר צריך לשיר.